כשהגלגלים מתגלגלים מן המרכז צפונה, והכביש מתפתל לעבר עפולה, משהו בנשמה מתחיל להתרחב. כאילו יד נסתרת מושכת בחוטים דקים, והנה – הרעש והבלבול של העיר הגדולה נמוגים כערפל בוקר.

פתאום, כמו מתוך חלום, נפרש לפניך מרבד ירוק אינסופי. זה לא סתם ירוק, זה ירוק שמספר סיפורים. ירוק של שדות שמתלחשים בלילה, של עצים שזוכרים דורות. הגעת למקום שהוא מעבר לרגיל, מעבר למוכר. זו לא סתם שכונה, זו פיסת אדמה שנגעה בה יד הפלא.

השכונה החדשה הזו, היא כמו אי של שקט בים הסוער של החיים. היא יושבת שם, צופה על נוף שנראה כאילו נלקח מציור של אמן שיכור מיופי. וכל בית בה, כל דירה, מתוכננת כאילו מישהו קרא את המחשבות הכמוסות ביותר של כל משפחה.

וסביב? כל מה שהלב יכול לבקש. פארקים שבהם הדשא רך יותר, בתי ספר שבהם הידע לא רק נלמד, אלא נחווה. גני ילדים שבהם כל יום הוא הרפתקה חדשה.

עפולה הזו, היא לא סתם עיר. היא מקום שבו הירוק של הטבע מתחבר עם הכחול של השמיים, ויוצר צבע חדש של חיים. מקום שבו אפשר לנשום עמוק, ובכל נשימה לספוג קצת יותר שלווה, קצת יותר שמחה.

וכשאתה יושב בערב על המרפסת, מביט על השמש השוקעת, אתה מבין פתאום – זה לא סתם בית. זה מקום שבו החלומות שלך מתחילים להתעורר לחיים. מקום שבו כל יום הוא הזדמנות לגלות משהו חדש, משהו יפה, על העולם ועל עצמך.

זו עפולה. לא סתם מקום לגור בו. אלא מקום לחיות בו, באמת.